לאה גולדברג לא הסכימה לכתוב שירי מלחמה, והיו לה נימוקים מצוינים לכך, אבל את הסיבה האמיתית לסירובה העיקש, זו שאיימה לערער את כל עולמה, היא לא ציינה. איך זוועות מלחמת העולם הראשונה הובילו אותה למסקנה ש'אין זה היתר, אלא הכרח לכתוב שירי אהבה בימי מלחמה'? בפרק הראשון של ״מוזות – רגע של רוח בימים של משבר״, מאיה קוסובר חוזרת אל הכותבת האהובה שהתעקשה לכתוב שירי הלל לטבע, לאילנות הפורחים ולצחוק הילדים, גם בזמן שהתותחים רועמים.

עריכה והגשה מאיה קוסובר
כתיבה וניהול תוכן בתאל קולמן, הילי וורטמן, הדס סבתו
עריכה ועיצוב פסקול מור סיון
עיצוב וידאו אריק פוטרמן
פרסום שרון גיני
שיווק גבי וינוקר, ים דה לויה
דיגיטל מתן חיים, נחום חי זאדה
הפקה אייל לויט, טלי בס
מנכ"ל בית אבי חי ד"ר דוד רוזנסון

התמונות, הציורים וכתבי היד באדיבות מכון גנזים
לאה גולדברג, "האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד", בתוך: 'שירים', עורך: טוביה ריבנר, ספרית פועלים, 1973 ואילך, כרך ב, עמ' 77.
לאה גולדברג, "על אותו הנושא עצמו", מתוך הספר "יומן ספרותי: מבחר רשימות עיתונות: כרך ראשון 19411928", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2017, עמ' 400396.
לאה גולדברג, "והוא האור", ספרי סימן קריאה / הקיבוץ המאוחד, 2006.
© כל הזכויות שמורות להוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ

מידע נוסף באתר בית אבי חי: https://www.bac.org.il/videos/?series...


מוזמנות ומוזמנים להרשם לרשימת התפוצה שלנו ולהנות מעדכונים על כל האירועים והתכניות שלנו https://www.bac.org.il/newsletter